top of page

סקירת מקרי מבחן

פרק זה יסקור מקרי בוחן אשר תרמו רבות לפיתוח הקונספט התכנוני של הפרויקט "רציפות-רווח: יחסי עיר פרדס לקראת 2040". מקרי בוחן אלו נשענים על פועלו של רם קולהאס (Rem Koolhaas), אשר נשען אף הוא על מקורות השראה מוקדמים יותר, אותם אזכיר גם כן.

(אם הנכם מעוניינים לקצר את קריאתכם, קראו את הקטעים המודגשים)

אסטרטגיית הרצועה

678ae90f298ae2197c06889de4c4cbcf16231deb-2733x1797.jpg

Parc De La Villette - OMA’s proposal

מדובר בהצעתו של רם קולהאס (Rem Koolhaas) שהגיש לתחרות עבור תכנון פארק דה לה וילט. על אף שהצעתו לא זכתה, אופי ההצעה שלו מלמדת כי התוכנית המוצעת אינה תוכנית ממשית לפארק, אלא הצעה לשיטה תכנונית. מתוך ההבנה שהפרוגרמה, פארק, תהיה נתונה לשינוי מתמיד לאורך זמן השימוש בו, ההצעה התכנונית / עיצובית צריכה להיות שיטה המשלבת ספציפיות אדריכלית עם אי - קביעות תכנונית.

 

מדובר בהצעה טקטית להפקת תועלת מקסימלית מהשתלת מספר פעילויות באתר, כגון בין היתר שימוש בטבע. זאת בצורה יעילה ובו-זמנית להציע חוויה אסתטית יציבה יחסית. אי הקביעות מאפשר הכנסת שינויים או החלפה מבלי לפגוע בהשערה הראשונית.

מהות התחרות היא: איך לארגן על גבי השדה המטרופוליטני את דו-הקיום הדינאמי ביותר של כל הפעילויות בכל הצירים (X, Y, Z), וליצור באמצעות התערבותן (הפרעה) ההדדית, שרשרת (רצף) תגובות ואירועים חסרי תקדים חדשים. או: איך לתכנן מעבה חברתי המבוסס על גודש (צפיפות) אופקית בגודל הפארק. ההצעה היא הקרנה של מהויות הפארק בסופר-פוזיציה.

OMA1.png
OMA2.png
OMA3.png
OMA4.png
OMA5.png

הצעתו מורכבת למעשה מחמישה שלבים:

  1. השערה ראשונית - האתר קטן מידי, לעומת הפרוגרמה הגדולה מידי, של יצירת פארק במובן הקונבציונאלי. הפארק הקונבציונאלי הוא העתק של טבע המנוגש באמצעות מספר מתקנים המבטיחים את ההנאה ממנו. התוכנית של פארק לה ווילט מציעה יער צפוף של כלים חברתיים לאורך האתר.
     

  2. רצועות - האתר מחולק לסדרה של רצועות אופקיות (מזרח-מערב) שיכולות להכיל באופן עקרוני אזורים של קטגוריות פרוגרמתיות: גני נוי, פארק שעשועים וכו'. בדרך זו נמנע ריכוז של פונקציה מסוימת, ונוצר עירוב מקסימלי של הפונקציות השונות. אפשר לסדר אותם באקראי או בהיגיון מסוים הנגזר ממאפייני האתר. השכבות מייצרות אורך "גבול" מקסימלי בין רכיבי הפרוגרמות, תוך יצירת חדירה ועירוב מקסימלי ביניהם. רוחב הרצועות נקבע לפי אורך סטנדרטי של 50 מטר, הניתנות לחלוקה במרווחים של 5, 10, 25 או 40 מטר, כדי להקל על שינוי או החלפה מבלי להפריע לתשתית הקבועה. למעשה, הצעתו מורכבת מרצועות בדומה לחתך של בניין שהפיל לתוכנית ובה מתקיימת השכבתיות שאינה שונה מהחוויה של בניין רב קומות, שבו כל קומה מאכלסת פרוגרמה אחרת ויוצרים בניין שלם הגדול מסך חלקיו.
     

  3. נקודות, גריד או קונפטי - אלו לא נכללים בטיפול ברצועות והם בקנה מידה קטן יחסית, המתרחשים בתדירות מסוימת באתר: 11 קיוסקים, 15 מגרשי משחקים, 30 קיוסקים למכירה, 15 נקודות התרעננות, 5 אזורי פיקניק גדולים (50% מהפיקניקים) ו-25 אזורי פיקניק קטנים. התפלגות הנקודות על גבי הגריד נקבעת מתמטית עפ"י התדירות הרצויה. התדירות נקבעת ביחס לשטח הזמין, שטח המתקן הכולל לכל שירות מבוקש, הערכה של מספר נקודות אופטימלי על פני האתר, והצורך בחלוקה על פני חלקי האתר או כולו. כל הנקודות על הגריד, על אף היותן קטנות, יהיו מורכבות מסדרה של אלמנטים זהים, חזקים, צבעוניים, ניתנים לזיהוי - כאילו האתר הופצץ נקודתית בקונפטי טקטוני.
     

  4. גישה ותפוצה – מערכת הגישה והתפוצה מזינה את כל חלקי הפארק ומבטיחה את הניצול האינטנסיבי ביותר שלהם. המערכת מורכבת מ-2 אלמנטים עיקריים: השדרה והטיילת. השדרה ברוחב 25 מטר עוברת מצפון לדרום, חוצה את כל הרצועות בניצב ומחברת את המרכיבים האדריכליים של הפארק. הטיילת, המשלימה את השדרה, נוצרת באמצעות זיהוי ותיחום של נקודות משמעותיות לאורך הרצועות והפיכתם בהמשך לכיכרות המציעים לנצל את הצמתים הפרוגרומתיים שנוצרו במקרה עם הרצועות והמרכיבים האדריכליים הרצויים. השדרה והטיילת מחוברות באופן רשמי על ידי גדות הנהר שחוצה את הפארק, והכיכרות מחוברות בשבילים ממזרח למערב לאורך הרצועות.
     

  5. השכבה הסופית - השכבה הסופית היא הרכב של אלמנטים שנוספו או נמצאו בעלי ייחוד רב או גדולים מידי בכדי למקמם בשיטה מתמטית. החוקיות והניטרליות של 3 השכבות הראשונות מייצרות קונטקסט שלעומתו האלמנטים יהפכו למשמעותיים. הקומפוזיציה בקנה מידה גדול כולל בתוכו לא רק את 2 האלמנטים האדריכליים העיקריים (מוזיאון וגראנדהאלה), אלא גם את היער המעגלי וסדרת התערבויות אדריכליות המסייעות להגדיר את גבולות הפארק. למשל: המרחצאות נוגדות את הדומיננטיות של המוזיאון בצפון, עיר המוזיקה יחד עם אלמנטים נוספים מגדירה את כיכר הכניסה, חזיתות המבנים החשובים (חנות מידע, משטרה וכו') מגדירים את הכניסות לשדרה ולטיילת, כאשר כל הפונקציות העיקריות רצות לאורכן.

עקרונות התכנון שהציע קולהאס לפארק לה וילט, רלוונטיים מאוד עבור המחקר שלי, שהרי ברצוני לייצר שיטה, כלי תכנוני, לטיפוס עירוני חדש המשלב בו שטחים ירוקים משתנים כגון: חורשה ופרדס. תכנון עירוני שיורכב מגריד, כאשר במהלך המחקרי שלי אתכנן אזור שישמש כאב טיפוס לתכנון העיר כולה. בדגש על חלוקת האזור למשבצות שגודלם ישתנה לפי מרחקי הליכה אופטימליים ולגיוון החוויה האנושית.

עם זאת, הצעתו של קולהאס נשענה רבות גם על פרויקטים מוקדמים יותר שלו וגם על רעיונותיו של הקונסטרוקטיביסט הרוסי, ליאונידוב. לכן, חשוב לסקור גם את הפרויקטים האלו להבנה עמוקה יותר של הצעתי לשיטת תכנון חדשה.

תמונה6.png

Leonidov’s line of settlement
אסטרטגיית הרצועה לתכנון מעבה אנושי בתוך גודש תכנוני, מושגים אותם תבע לאונידוב עצמו. כל רצועה מורכבת מגריד של פרוגרמות משתנות ובעלות אינטנסיביות משתנה – בדומה לסליידים להקרנת סרט רץ.

OMA’s Exodus Project

Exodus7-800x653.jpg
Exodus8-800x620.jpg

מושג הרצועה והריק ברמה העירונית, שמאוחר יותר יהווה בסיס לתוכנית של פארק לה ווילט, החל בפרויקט זה, אותו בדק קולהאס בהיותו סטודנט. חומת ברלין, כריק עירוני מתמשך או כרצועה של שטח הפקר היוותה מעבדה עבור קולאהס. הקיר כמחיקה, היעדר טרי - היעדר אדריכלות תמיד ינציח את הנוכחות. התיאוריה האדריכלית של OMA זיקקה את הנוסחה הקלאסית 'מקסימום תוכנית' ומינימום ארכיטקטורה'" או במילים של קולהאס "היכן שאין כלום, הכל אפשרי. איפה שיש ארכיטקטורה, שום דבר (אחר) לא אפשרי”.
 

הוא הפך את רצועת ההפקר של החומה לרצועה של מטרופולין אינטנסיבי. רצועת הריק שיש לה פוטנציאל להכיל תוכנית במרכז השוקק של לונדון. שני קירות חלולים מקבילים המגינים על "רצועה". ב"רצועה" זו מתקיימות פעילויות חיוניות, המסומנות ב"רצונות מטרופולינית אינטנסיבית" ולפיכך מסוגלות, במטרות המחברים, לחולל יציאה מהארץ. ה"רצועה" מחולקת לשמונה משבצות, שכל אחד מהם מיועד לפעילות אחרת. רצף הריבועים מבוסס על הרעיון של תסריט, פריימים / סצנות של סרט. התוכנית פועלת כרצף של פעילויות אנושיות.
 

ה"אסירים מרצון" שעוזבים את לונדון מתקבלים בברכה באזור הקבלה, מובלים לכיכר הטקסים, מקום עצום וריק, כמו מגרש מסדרים, שם מתבשרים על הטקסים והכללים של "הרצועה". התחנה הבאה שלהם היא במקומות הלינה הזמניים שנוצרו בבתי מגורים צדדיים בלונדון שנשמרו ב"רצועה" לצורך הטבת התאמה הדרגתית לשיטה החדשה. מגג "אזור הקבלה" מגיעים ה"אסירים" לבתי המגורים באמצעות זוג דרגנועים. לאחר מכן, עוברים לארמונות קטנים שנועדו לטהר את המודעות שלהם תוך עירובם במשימות יומיומיות של חריש, פינוי וייפוי המגרשים. "האסירים מרצון" מקדישים את ימיהם למגוון של תרבות ופעילויות פנאי בתחומים השונים.

מתוך מקרי הבוחן הללו אני למדה כי חלוקה פרוגרמתית, בדומה ל"פריימים", (סצנות) בקולנוע, יכולה להתאים היטב להצעתי לתכנון עירוני עם מגוון חוויתי אנושי, שיחולק ל"פריימים" פרוגרמתיים לפי מרחקי הליכה נוחים. בנוסף, בקולנוע סצנות מציגים רצף של שוטים המייצרים סרט שלם. אך, בפועל ישנו רווח, פער, שאנחנו משלימים בדמיוננו בנוגע למה שקרה בין הסצנות. כך גם ההליכה בעיר יכולה להיות; לעיתים המעבר בין הפרוגרמות יהיה מודע לסביבה, ולעיתים המעבר ישתנה בן רגע בלי לשים לב איך מאפייני המרחב התחלפו. לבסוף, אלו יקנו חווית הליכה ושוטטות עירונית מגוונת ומעניינת שתחזיר את האנשים לרחובות המתרוקנים.

 מעבר לפרק הבא

bottom of page