הצעתו מורכבת למעשה מחמישה שלבים:

1. השערה ראשונית - האתר קטן מידי, לעומת הפרוגרמה הגדולה מידי, של יצירת פארק במובן הקונבציונאלי. הפארק הקונבציונאלי הוא העתק של טבע המנוגש באמצעות מספר מתקנים המבטיחים את ההנאה ממנו. התוכנית של פארק לה ווילט מציעה יער צפוף של כלים חברתיים לאורך האתר.
    

2. רצועות - האתר מחולק לסדרה של רצועות אופקיות (מזרח-מערב) שיכולות להכיל באופן עקרוני אזורים של קטגוריות פרוגרמתיות: גני נוי, פארק שעשועים וכו'. בדרך זו נמנע ריכוז של פונקציה מסוימת, ונוצר עירוב מקסימלי של הפונקציות השונות. אפשר לסדר אותם באקראי או בהיגיון מסוים הנגזר ממאפייני האתר. השכבות מייצרות אורך "גבול" מקסימלי בין רכיבי הפרוגרמות, תוך יצירת חדירה ועירוב מקסימלי ביניהם. רוחב הרצועות נקבע לפי אורך סטנדרטי של 50 מטר, הניתנות לחלוקה במרווחים של 5, 10, 25 או 40 מטר, כדי להקל על שינוי או החלפה מבלי להפריע לתשתית הקבועה. למעשה, הצעתו מורכבת מרצועות בדומה לחתך של בניין שהפיל לתוכנית ובה מתקיימת השכבתיות שאינה שונה מהחוויה של בניין רב קומות, שבו כל קומה מאכלסת פרוגרמה אחרת ויוצרים בניין שלם הגדול מסך חלקיו.
    

3. נקודות, גריד או קונפטי - אלו לא נכללים בטיפול ברצועות והם בקנה מידה קטן יחסית, המתרחשים בתדירות מסוימת באתר: 11 קיוסקים, 15 מגרשי משחקים, 30 קיוסקים למכירה, 15 נקודות התרעננות, 5 אזורי פיקניק גדולים (50% מהפיקניקים) ו-25 אזורי פיקניק קטנים. התפלגות הנקודות על גבי הגריד נקבעת מתמטית עפ"י התדירות הרצויה. התדירות נקבעת ביחס לשטח הזמין, שטח המתקן הכולל לכל שירות מבוקש, הערכה של מספר נקודות אופטימלי על פני האתר, והצורך בחלוקה על פני חלקי האתר או כולו. כל הנקודות על הגריד, על אף היותן קטנות, יהיו מורכבות מסדרה של אלמנטים זהים, חזקים, צבעוניים, ניתנים לזיהוי - כאילו האתר הופצץ נקודתית בקונפטי טקטוני.
    

4. גישה ותפוצה – מערכת הגישה והתפוצה מזינה את כל חלקי הפארק ומבטיחה את הניצול האינטנסיבי ביותר שלהם. המערכת מורכבת מ-2 אלמנטים עיקריים: השדרה והטיילת. השדרה ברוחב 25 מטר עוברת מצפון לדרום, חוצה את כל הרצועות בניצב ומחברת את המרכיבים האדריכליים של הפארק. הטיילת, המשלימה את השדרה, נוצרת באמצעות זיהוי ותיחום של נקודות משמעותיות לאורך הרצועות והפיכתם בהמשך לכיכרות המציעים לנצל את הצמתים הפרוגרומתיים שנוצרו במקרה עם הרצועות והמרכיבים האדריכליים הרצויים. השדרה והטיילת מחוברות באופן רשמי על ידי גדות הנהר שחוצה את הפארק, והכיכרות מחוברות בשבילים ממזרח למערב לאורך הרצועות.
    

5. השכבה הסופית - השכבה הסופית היא הרכב של אלמנטים שנוספו או נמצאו בעלי ייחוד רב או גדולים מידי בכדי למקמם בשיטה מתמטית. החוקיות והניטרליות של 3 השכבות הראשונות מייצרות קונטקסט שלעומתו האלמנטים יהפכו למשמעותיים. הקומפוזיציה בקנה מידה גדול כולל בתוכו לא רק את 2 האלמנטים האדריכליים העיקריים (מוזיאון וגראנדהאלה), אלא גם את היער המעגלי וסדרת התערבויות אדריכליות המסייעות להגדיר את גבולות הפארק. למשל: המרחצאות נוגדות את הדומיננטיות של המוזיאון בצפון, עיר המוזיקה יחד עם אלמנטים נוספים מגדירה את כיכר הכניסה, חזיתות המבנים החשובים (חנות מידע, משטרה וכו') מגדירים את הכניסות לשדרה ולטיילת, כאשר כל הפונקציות העיקריות רצות לאורכן.